בביתו של פרופ' הנרי טראו, מבכירי רופאי העור בישראל האווירה אחרת. סביב השולחן הרחב בסלונו הנעים התיישבנו עם ר' שמחה אייגר,המענה הרפואי, לשיחה מרתקת שמעניקה את כל הכלים המקצועיים להתמודדות עם מחלות העור הנפוצות.
פרופ' טראו, המוכר בחיוכו המרגיע, מקבל אותנו במאור פנים.
מאחוריו עשרות שנות ניסיון, והוא מנווט את השיח ביד בוטחת בין המהפכות הדרמטולוגיות האחרונות. כעת, הריאיון המלא יוצא לעור.
ר' שמחה אייגר פותח את השיחה בנושא העור הבוער ביותר, תרתי
משמע, המונח לפתחם של יועצי הרפואה של 'יד אחת':
פרופ' טראו מהנהן ופותח בהסבר חד. "קודם כל, צריך להבין את הנקודה לעומק", הוא מבהיר.
"אטופיק היא מה שרבים מכנים אסתמה של העור או אקזמה.
השכיחות של המחלה הזו נמצאת בעלייה מתמדת. היום, כעשרים אחוז מהתינוקות סובלים ממנה. זו מחלה שלעיתים מגיעה כחלק ממה שנקרא 'מחלות אטופיות'. תינוק נולד עם הנטייה הזו, ולפעמים זה מתחיל בעור, ממשיך לאסתמה או ברונכיטיס ספסטית, ובהמשך עשויה להתפתח גם נזלת אלרגית.
הכל קשור לאותו מקור" .
הוא מתאר את הדינמיקה המשתנה של המחלה לפי גיל המטופל: "אצל תינוקות זה מתחיל הרבה פעמים בפנים, באדמומיות בולטת בלחיים.
בהמשך, המקומות האופייניים משתנים – אצל ילדים גדולים יותר זה עובר לקיפולי העור, מאחורי הברכיים ומאחורי המרפקים.
בגיל מבוגר זה יכול להתפשט לידיים ולשאר חלקי הגוף".
"האמת היא שפעמים רבות אכן קשה לדעת", משיב הפרופסור.
"קשה לזהות מה הם הנגעים הראשונים ומה פשוט נוצר כתוצאה מהגירוד. לילדים האלה יש נטייה עזה לגרד, והם מגרדים ללא הרף.
לפעמים מגיע תינוק שמגרד לו מאוד בכפלים, אבל כשמסתכלים לא רואים שום דבר נראה לעין. אם הוא ימשיך לגרד, בסופו של דבר יופיעו סימנים. הכל תלוי בסבל של המטופל. זכרו את הכלל: לא כל גרד הוא אטופיק, אבל בכל אטופיק יש גרד".
פרופ' טראו מבקש להפריך מיתוס נפוץ: "פעם אמרו שהמחלה הזאת לא קיימת אצל מבוגרים, אבל זה פשוט לא נכון. היא קיימת, ויש מקרים קשים מאוד. אצל ילדים, ב70%- מהמקרים זה עובר עם הגיל, ללא קשר ישיר לטיפול שניתן, אך ב30%- מהמקרים זה נשאר גם לבגרות".
"לא בכל מקרה", הוא משיב.
"אבל כשיש אטופיק בדרך כלל כבר רואים לבד. הילד מגרד בחוזקה. לא מצליח לישון בלילה. ההורים לא מצליחים לישון בלילה. הם יבינו די מהר…".
כשהשיחה עוברת לדרכי הטיפול, ר' שמחה מברר מהו השלב הראשוני אצל רופא הילדים.
"הטיפול הראשוני הוא קודם כל לשמן את העור," מדגיש פרופ' טראו. "העור של הילדים האלה יבש מאוד באופן טבעי, והיובש הזה תורם למחלה. במקרים קלים יספיקו שמני אמבט מסוגים שונים.
לפעמים צריך להשתמש בקרמי לחות. תמרחו פשוט על כל הגוף ללא קשר אם יש שם פריחה באותו רגע או לא".
"יש גם משחות מצוינות, עם קורטיזון או בלי", הוא מוסיף ומבחין מיד בחיוך שעולה עם אזכור המילה קורטיזון. "המילה קורטיזון או סטרואידים מקפיצה אנשים, ומעוררת רתע אצל הורים רבים", אומר הפרופסור בחיוך סבלני. "הם חושבים שזה רעל…
אבל זה מוגזם. יש הבדל עצום אם בולעים סטרואידים בכדורים או אם מורחים אותם כמשחה באופן מקומי. בשימוש נכון וקצר טווח – לא צריך לפחד מסטרואידים. כמובן שלא נמרח ריכוז גבוה על הפנים לתקופה ארוכה כי זה יכול לדקק את העור ולהרחיב כלי דם, אבל כטיפול הרגעה – זה הכרחי. יש גם משחות בלי סטרואידים, והן מצוינות, אם כי לעיתים הן פחות יעילות במצבים הדלקתיים הקשים".
לגבי הטיפול הביתי, הפרופסור מוסיף הנחיות קריטיות: "הילדים האלה רגישים מאוד. בגד של צמר או בד סינתטי גורם להם גירוי נוראי.
הבגדים חייבים להיות מאה אחוז כותנה, או לפחות תשעים אחוז.
דבר חשוב נוסף הוא הטמפרטורה.
זיעה מחמירה את הגרד באופן מידי. הילדים האלה צריכים לישון בחדר ממוזג, שלא יזיעו בלילה" .
"כשהמחלה מתחילה להתפשט והשימון אינו מספיק", מסביר טראו. "ניתן לתת תרופות כמו פניסטיל או אנטי-היסטמינים כדי להרגיע את הגרד ולאפשר לילד לישון. אבל הטיפולים האלו לא מרפאים את המחלה מהשורש.
שום טיפול, גם החדשני ביותר, אינו מרפא סופית; הכל זמני ומיועד לשיפור איכות החיים עד שהמחלה תחלוף מעצמה".
כאן עובר הפרופסור למנות את דרכי הטיפול היעילות. "על הפוטותרפיה שמעתם?", הוא שואל רטורית ומיד פונה להסבר. "זהו טיפול רפואי בעזרת אור אולטרה- סגול, שמטרתו להאט או לשנות את תהליך הדלקת וההתחלקות של תאי העור. זאת אומרת, משתמשים באור מיוחד כדי לטפל במחלות עור כרוניות או קשות שלא מגיבות טוב רק למשחות. מה שטוב בה – שהיא טבעית במהותה.
זה דורש מההורים להביא את הילד שלוש פעמים בשבוע למכון בס"ד ייעודי. אנחנו עולים בזמן החשיפה בצורה הדרגתית מאוד. מתחילים בשניות. עשר שניות, עשרים שניות. כדי לא לגרום לכוויה".
הטיפול בפוטותרפיה מהווה אבן יסוד בגישה הלא-תרופתית.
בעשורים האחרונים, הפכה שיטה זו לכלי טיפולי מוכח, בטוח ויעיל במיוחד עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפולים מקומיים או מערכתיים.
השיחה מדרימה למדרונות ים המלח. "גם ים המלח עוזר מאוד, אך לא רק בגלל המים או המלח – זו בעיקר השמש", מפתיע הפרופסור.
"בשל המיקום שלו, הנמוך ביותר בעולם – 430 מטר מתחת לפני הים – שוררת שם שכבת אטמוספירה עבה שגורמת לסינון טבעי של קרני UV המזיקות, ומאפשר חשיפה עדינה יותר לאור שמש עם סיכון מופחת, מה שמתאים בדיוק לטיפול. אבל נסיעה ליום אחד היא חסרת משמעות; צריך להיות שם לפחות שבועיים. דווקא הבוץ והגופרית לא הוכחו מדעית כעוזרים, זה בעיקר פסיכולוגי".
הוא גם מזהיר מפני מכוני שיזוף:
"קרינת שיזוף אינה מתאימה לטיפול רפואי ועלולה לגרום לכוויות".
"גם האקלים המיוחד בדאבוס שבשוויץ עוזר מאוד. הוא טוב גם למחלות כמו סיסטיק פיברוזיס או 'תסמונת העייפות הכרונית' המופיעה לפעמים אחרי מחלות ויראליות. בנוסף לאקלים, יש בים המלח ובדאבוס אלמנט של 'צרת רבים חצי נחמה'… וגם אווירה מרגיעה של מינרלים בשם ְּבְ רֹום ו ֵֵס ֶֶלְנְ יּום באוויר שמסייעת למטופלים לישון טוב יותר".
אחת הבשורות הגדולות ביותר של השנים האחרונות היא הטיפול הביולוגי. "היום יש טיפול שנקרא דופיקסנט )Dupixent"), כך פרופ' טראו. "זהו טיפול ביולוגי שניתן בזריקות, ותופעות הלוואי שלו מינימליות מאוד. הבעיה העיקרית היא שהתרופות האלו יקרות מאוד וקופות החולים לא ממהרות לתת אותן".
הוא מסביר את התהליך הנדרש:
"כדי לקבל אישור לטיפול ביולוגי, המטופל חייב להיכשל קודם בטיפול בתרופה שנקראת מתוטרקסט )Methotrexate). מתוטרקסט היא תרופה חזקה שמשמשת גם בכימותרפיה, והיא עלולה לגרום לבחילות וחולשה. רק אם הטיפול הזה אינו עוזר או גורם לתופעות לוואי קשות, המטופל הופך זכאי לזריקות הביולוגיות".
ויש גם עניין נפשי: "ידוע שמתח ומתחים מגבירים את המחלה.
לתינוקות זה אולי פחות שייך, אבל לילדים ומתבגרים צריך לפעמים לשלב טיפול תומך כדי לסייע בהתמודדות".
"הו, זו מחלה כרונית שבניגוד לאטופיק, בדרך כלל אינה עוברת מעצמה", מבהיר טראו. "היא פחות שכיחה אצל תינוקות ומופיעה לרוב בגיל מאוחר יותר. המראה האופייני הוא פריחה בצורת רבדים אדומים מכוסים בקשקשת לבנה גסה, לרוב בקרקפת ובמרפקים.
בניגוד לאטופיק, הגרד בפסוריאזיס פחות דומיננטי וזה בעיקר עניין של המראה האסתטי".
"אגב, במקרה הזה קופות החולים כן משתתפות בשהייה באזור ים המלח לצורך החלמה", מדגיש ר' שמחה.
הפרופסור מציין שגם לפסוריאזיס יש כיום טיפולים ביולוגיים מצוינים. עם זאת, הוא מדגיש כי המנגנון הדלקתי שונה מאטופיק. "חולי פסוריאזיס המתחילים טיפול ביולוגי צריכים לבצע בדיקות דם ולוודא שאין להם סממנים לשחפת, וכן לקבל חיסוני שפעת ודלקת ריאות, כי הטיפול משפיע מעט על מערכת החיסון".
השיחה עוברת לנושא שמטריד כמעט כל בית עם מתבגרים: פצעי בגרות )אקנה(.
"למרות שזה נתפס כבעיה קוסמטית, ההשפעה הנפשית היא עצומה", קובע הפרופסור. "פעם לא נתנו רואקוטן )Roaccutane )
בקלות, ניסו קודם משחות ואנטיביוטיקה. היום נותנים את זה יותר בקלות כי זה טיפול מצוין.
תופעת הלוואי העיקרית היא יובש קיצוני בשפתיים ובכל הגוף. למי שמרכיב עדשות מגע זה גורם ליובש בעיניים ורצוי להימנע מהן בזמן הטיפול".
"נו, ולכן מבצעים בדיקות דם לכבד ושומנים בהתחלה ובהמשך הטיפול", מרגיע הפרופ'. "אם יש בעיה בבדיקות – מפסיקים, וזה לא נזק בלתי הפיך. תרופות נפוצות להורדת כולסטרול יכולות להזיק לכבד פי עשרה מהרואקוטן, ואנשים לא עושים מהן עניין כזה".
נושא גורלי שעלה בראיון הוא אבחון מוקדם של מחלות קשות בעור. פרופ' טראו מציג את "סימני האזהרה" שלו: "מנקודת חן סימטרית, בצבע אחד ומוגדרת היטב – בדרך כלל אין סיבה לדאגה.
מה שצריך לבדוק אלו נגעים לא טיפוסיים: גבולות לא סדירים, או נגע שיש בו ריבוי צבעים כמו אדום, חום כהה, שחור ולבן באותו מקום.
אם יש לכם נקודת חן כזאת – לכו להיבדק אצל רופא עור".
סימן אזהרה משמעותי הוא הופעת נגע חדש בגיל מבוגר. "נדיר מאוד שמופיעה נקודת חן חדשה מעל גיל 40 או .50 אם מופיע משהו חדש שמשתנה או מדמם – חובה לבדוק אותו מיד".
"אצל ילדים שכיח ה'מֹולּוְס ְ קּום', אלו יבלות קטנות ומבריקות. הן עוברות בסוף מעצמן. במקרים מפושטים שפוגעים בילד, ניתן להסירן כירורגית תחת טשטוש בבית חולים".
"משחות מקומיות בדרך כלל לא עוזרות. הטיפול האפקטיבי הוא בכדורים, תוך מעקב אחרי תפקודי כבד בבדיקות דם".
השיחה מסתיימת בחיוך ובמסר של רוגע. "הכי חשוב זה לא להיות בלחץ מוגזם", מסכם פרופ' טראו בנימה אופטימית ומעודדת. "ברוך ה', הרפואה יודעת לתת היום פתרונות כמעט לכל דבר, והכלים שבידינו רק הולכים ומשתפרים.
שנהיה תמיד בריאים", הוא מאחל ונפרד בחיוך.